נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש בנוגע לפירוק שיתוף

א.         בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת דותן) מיום 19.8.07 בע"א 2816/06, בה נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופטת כהן) מיום 13.7.06 בת"א 13011/05.

ב.         (1) המשיב ייצג את אשתו לשעבר של המבקש בהליכי הגירושין בין בני הזוג, בין השנים 1990 ו-2003. ביום 18.6.91 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעה לפירוק שיתוף בבית המגורים של בני הזוג, והמשיב ובא-כוחו של המבקש מונו לכונסי הנכסים של הנכס. בנובמבר 1995 ניתנה חוות דעת של שמאי מטעם בית המשפט, שהעריך את שווי הנכס בסכום של 310,000 דולר, ובאוקטובר 1996 הגיעו בני הזוג להסכמה לפיה תקנה האשה את הנכס במחיר 340,000 דולר. בפסק דין מאת השופטת שטיין ע"ה מיום 3.7.97 אושר פירוק השיתוף בהתאם. עד לשנת 1999 לא שילמה האשה עבור הנכס, אף שהתגוררה בו כל אותה תקופה. בשלב מסויים מונה בא-כוחו של המבקש לשופט, וייצוגו הועבר לעורך-דין אחר, באמצעותו הגיש המבקש בקשה לאכיפת ביצועו של הסכם המכר על האשה בדרך של בזיון בית משפט. יצוין כי בהחלטה מיום 25.2.99 נאמר מפי בית המשפט, שהאשה "בעזות מצח ובחוסר תום לב" מחזיקה בנכס ו"מסכלת את סיום עסקת המכר בכך שאינה משלמת את חלק המחיר שעליה לשלם". ביום 26.9.99 החליט בית המשפט כי אף שהאישה מפרה את הסכם המכר, הדרך לאכפו אינה בהחלטה בהליך של בזיון בית המשפט. עוד נקבע כי כונסי הנכסים לא מילאו תפקידם נאמנה, וכי המשיב, כונס הנכסים מטעם האשה, "חבר עימה לעשות פלסתר את פס"ד פירוק השיתוף ושכח כי מונה כפקיד ביהמ"ש" (עמ' 31). על כן ביטל בית המשפט את מינויו של המשיב ככונס נכסים, ומאחר שמינויו של כונס הנכסים מטעם המבקש פקע ממילא עם מינויו לשופט, מינה בית המשפט כונס נכסים מטעמו. מאותו מועד שימש המשיב כבא-כוחה של האשה בלבד, ולא ככונס נכסים. ביום 8.11.99 התקיים דיון בבש"א 59113/99 בו ביקש כונס הנכסים כי ההחלטה שנתנה תוקף להסכם המכר בין הצדדים תבוטל, וההחלטה בוטלה בהסכמה. ביום 11.8.04 נמכר הנכס בסכום של 255,000 דולר.

            (2) המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיב בבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א 13011/05), בטענה שהמשיב עשה ככל יכולתו על מנת לטרפד את מכירת הנכס, ובכך גרם לו נזק בגובה ההפרש בין שווי הנכס לפי הערכת השמאי ומחיר הנכס ששלום בסופו של דבר, וכן נזקים נלוים כגון הפסד דמי השכירות של הנכס במהלך התקופה. המבקש טען כי המשיב דחה רוכשים פוטנציאליים והסתיר הצעות כאלה מבית המשפט ומכונס הנכסים מטעמו של המבקש, וכי הצעת הרכישה של האשה הוצעה על ידי המשיב למרות שידע כי היא לא תוכל לשלם את המחיר המוצע. המשיב הכחיש את כל טענות המבקש, וטען כי עשה כל מאמץ למכור את הנכס, וכי הצעת הרכש של האישה הייתה ריאלית. בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי המבקש מנסה לחייב את המשיב בגין מעשים ומחדלים של האשה, בלא ראיות נגד המשיב למעשים או מחדלים שבוצעו על-ידיו (עמ' 10 לפסק הדין של בית משפט השלום). עוד קבע בית המשפט, שלא הוכח כי ערך הנכס ירד בשנים שעד שנת 1999 - השנה בה חדל המשיב מלשמש ככונס נכסים - וכי ירידת הערך חלה בין השנים 2001 ל-2004, לאחר פרוץ האינתיפאדה השניה ועל כן המשיב אינו אחראי לה.

(3) המבקש עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וחזר על הטענות שהעלה בפני בית משפט השלום. הערעור נדחה בשל שתי אלה: האחת, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את אחריותו של המשיב לאי-מכירתו של הנכס או לנזק שנגרם לו, כפי שנקבע בבית משפט השלום (עמוד 4 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). השניה, מסתבר מהחלטות שנתנו בעניינו של המבקש במהלך השנים, שהמבקש עצמו הפריע למכירת הנכס החל משנת 2000 ואילך (עמוד 5 לפסק הדין). מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.          עיקר הבקשה מתמקד בטענות העובדתיות שהועלו בערכאות הקודמות, ובין השאר נטען, כי שגה בית משפט השלום כאשר קבע כי המשיב לא פעל לסיכול מכירת הנכס וכאשר קבע כי המבקש היה חייב כספים לאשה, שבאמצעותם יכלה, אולי, לשלם בעבור הנכס. לטענת המבקש, לעניין נשוא הבקשה חשיבות רבה בהציבו אמות מידה להתנהגותם של כונסי נכסים, ועל כן יש לדון בו בגלגול שלישי.

ד.         לאחר העיון בבקשה ובנספחיה חוששני כי אין בידי להיעתר לה. הבקשה מוסבת בראש וראשונה, רובה ככולה, על קביעות עובדתיות של בית משפט השלום, שנתקבלו על דעת בית המשפט המחוזי. נסיבות כאלה אינן עומדות - כך במובהק - באמות המידה לפיהן נשקלת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, שעיקרן שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הסכסוך דנא מתוחם במחלוקת שבין הצדדים. אכן, תהיתי באשר לקביעת השופטת שטיין ע"ה מיום 26.9.99 שצוטטה מעלה. ואולם, היא הוזכרה בהליך דנא הן בבית משפט השלום והן בבית המשפט המחוזי ושניהם היו ערים לה, וחרף זאת פסקו כפי שפסקו, ונימקו את פסיקתם. על כן לא קמה עילה לרשות ערעור בגלגול שלישי. אמנם טוען המבקש, כאמור, כי ההשלכות הרחבות עניינן התנהגותם של כונסי נכסים. לא אוכל לקבל טענה זו, משנקבעו בתיק ממצאים עובדתיים, המהוים יישומן של הלכות מוכרות. ואין עימם הלכה חדשה.

ה.         לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.

            ניתנה היום, ט"ו טבת התשס"ח (24.12.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מה

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: